<h1>הגהות שערי דורא סימן י"א</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
אסור למלוח בשר בקערה דקיימ"ל כשמואל [חולין קי"א] א)קערה שמלח בה בשר ב)אסור לאכול בה רותח ג)דמליח כרותח וכבוש כמבושל ופירש שם הספר (פי' הגמרא חולין קי"ב) ה"מ דאינו נאכל מחמת מולחו ד)והנה הרבה פירושים נאמרו באינו נאכל מחמת מולחו ה)אך קיימ"ל כרבינו יעקב תם שפירש שכל ו)מליחות שלנו שאנו מולחין לבשל בקדירה מיד מקרי אינו נאכל מחמת מלחו והוי כרותח. ז)וראי' [ד"ו שכ"ד בגליון ס"א וראיתי] שפי' בה"ג דשיעור שהיית מליחה כשיעור צלייה [ד"ו דמליחה מוציא דם כמו צלייה] וראב"ן פי' (במ"ס אין זה) (כמו כן) הטעם משום דצלייה בלא מלח מוציא דם ומלח מוציא דם הלכך שיעור שהיית מליחה קודם שידיחנו לבשל בקדירה כשיעור צלייה כלומר אותה חתיכה עצמה לפי עוביה וגודלה. ודוקא שאינו נאכל מחמת מולחו ח)אז הוי כרותח אבל אם אינו מלוח כי אם מעט אינו כרותח ופי' מלוח כרותח ר"ל כרותח דצלייה (א"כ) (במ"ס אין זה) צריך כל אדם למלוח בשר על ט)דף משופע י)או בכלי מנוקב שיזוב הדם על הארץ דאמר שמואל אין מניחין בשר מלוח אלא ע"ג כלי מנוקב. [שערי דורא הלכ' מליחה סימן י"א]. א)0קערה שמלח בה בשר. מו"ה פרץ (הגה סמ"ק סי' ר"ה ס"ק ה') מדקדק מדקאמר שמואל אסור לאכול בה רותח משמע אבל הבשר שמלחו בו מותר. אם כן משמע שהקערה מנוקבת היתה, וא"ת גם הקערה תהא מותרת שהציר והדם שורק דרך הנקבים. ויש לומר דסתם קערה שלהן היו של חרס ובלעו מיד [ד"ק נראה אפילו הם נקובים דאם לא כן הבשר יהא אסור] עכ"ל ועל זה יש לסמוך ולהשתמש ברותח באותן גיגית שמלחו בהן ע"ג עצים ובלשון רבינו ברוך משמע דגם בקערה של עץ יש לאסור כמ"ש בשערים ושמא סוברים דמלחו בשר ע"ג עצים דקערה, ואין סברא לומר דשמואל שקיל וטרי על הקערה ולא הי' מזכיר איסור הבשר גם עם הקערה זה אין סברא ואפילו לדברי המחמיר בשל עץ ה"מ בכלי שיש בו בית קיבול ואינו מנוקב, אבל דף ושלחן של עץ אם מלחו עליו בשר בשיפוע אין לאסור לשום עליו פשטידא רותח ודי להן בהדחה ומנהג כשר למלוח על דף מיוחד לכך עכ"ל מהר"י טרושין. (ד"ק) נראה דאיירי להשתמש הרותח על גבי העצים דבגיגית והגיגית עצמה אסורה כיון שאינה מנוקבת: פירוש כפי אשר מביאין השערים את שמואל דאמר קערה שמלח בה בשר כו' שמיירי בכלי שאינו מנוקב כמו שאומר בתחילת שער ז' שאינם חוששים על דקדוק הר"ף אז הוי לשון רבינו ברוך כמו השערים וא"ל אכתי מנ"ל לרבינו ברוך דהשערים מיירי בכלי של עץ תאמר דמיירי בקערה של חרס וי"ל דגם השערים רצו לומר על קערות שלנו שהן של עץ כך סובר רבינו ברוך או סובר סתם קערות הן עץ ע"כ: פירוש לעולם חוששין השערים על דקדוק הר"ף וא"ת אם כן למה מביאין דשמואל איירי בכלי שאינו מנוקב וי"ל שמא סוברים דמולח הבשר ע"ג העצים כו' ומשו"ה בשר שמלחו בה מותר ואפ"ה אסור לאכול בקערה רותח כיון דאינה מנוקבת. ע"כ. פעם אחת שכחו אופלדין חמין על הדף ולא הי' בו ממשות ולשו על גביו עיסה והתיר ר' יצחק מאיברא להניחה בקדירה דבשר. דהעיסה צונן ואף אם היה על הדף ממשות קלוף אותו דהוי חם לתוך צונן דאמרינן קולף וסגי בהכי ואחר שיקלוף הדף מותר לשום אפי' בשר חם על גביו עכ"ל מרדכי. ב)0לאכול בה רותח. ויש מפרשים דאפי' דבר צונן אסור להשתמש בה לכתחלה בלא הדחה ואם נשתמש בה צונן ידיח אח"כ מה שנשתמש בו. וי"א דאפי' הדחה לא בעי ולכתחלה מותר, אפי' למ"ד סכין ששחט בה צריך הדחה אפי' להשתמש בו צונן, שאני התם משום דוחקא דסכינא, אבל בקערה צוננת דליכא דוחקא מותר להשתמש בה בצונן והכי מסתבר. אבל אם הוא מנוקב מותר. וי"א שאפי' מנוקב אסור לאכול בה רותח ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל והר"ר פרץ כתב אם הוא של עץ מותר כיון שהוא מנוקב ואם הוא של חרס אסור אעפ"י שהוא מנוקב י"ד סי' ס"ט. ג)0דמלוח כרותח. הא דקיימ"ל מלוח ה"ה כרותח היינו כרותח דצלי, ונפק"מ אם נמלח גיד הנשה עם הירך דשרי כמו בנצלה גיה"נ עם הירך, אבל אי הוה אומרים מלוח ה"ה כמבושל אז הי' אסור כמו גיה"נ שנתבשל עם הירך דאסור והכי איתא בפגה"נ צ"ז ועוד דבקערה מותר לאכול צלי. ד)0אבל רש"י פירש מליח ה"ה כרותח כדרך שמולחין בימי החורף לקיים כל ימות השנה מרדכי בכל הבשר תשי"ד [עיין שם סידור השיטות]. (ד"ק) רבינו יוסף קבל מרבותיו דלא קרינן מליח כרותח אלא כ"ז שלא שהה שיעור מליחה לקדירה אבל שהה שיע"מ לקדירה תו לא הוי כרותח. ה)0אך קיימ"ל כרבינו יעקב הכי נהוג מהרא"י ז"ל. כתב בסמ"ג לאוין קל"ז דקערה כפויה שמולחין עליה בשר אינה נאסרה לפי שהדם נשרק ונפל מעליה אבל אם יש גומות בגב הקערה נאסרה דמליח הרי הוא כרותח. ו)0מליחות שלנו בא"ז המולח במלח של הגר (וט"ס הגס) צריך ניפוץ והדחה סי' תע"ד. רב דימי מנהרדעי מלח במלחא גללניתא (פי' גסה שיהא נפוץ בקל) ומנפץ לה ודוקא במלחא גללניתא אבל בדקה לא וראב"ד כתב דבכל מלח מותר ואפי' בדקה שבדקה דאלת"ה עד דאתא רב דימי האיך היו מולחין בכל מלח ובלא ניפוץ אם לא היו מדיחין הבשר בכלי מנוקב כדי שלא יפול המלח במים דכיון דעבר כח המלח מעל הבשר לא יפלוט עוד הבשר כלום, והרי הוא חוזר ובולע מן המים שנבלע בהן הדם שבתוך המלח ומשום חששא זו היו מדיחין בכלי מנוקב עד שבא רב דימי ולימד למלוח במלחא גללניתא ולנפוץ אותו קודם הדחה כדי שיוכל להדיח בכשא"מ לפי שאחר שניפץ המלח והדם שעליו לא נשאר על הבשר אלא טפת דם שהוא משהו ואין בו כדי לאסור ולהבליע בבשר שהוא בטל במים תה"ב שער ג' בית ג'. ולרש"י מולחין בכל מלח אלא שהגסה צריכה ניפוץ הכי נהוג ומפרש הטעם שהדקה ניתכת מעצמה מהרא"י ז"ל. כ' רבינו משה אין מולחין בשר אלא במלח עבה כחול הגס שהמלח הדק כקמח נבלע בבשר ולא יוציא דם, וצריך לנפץ המלח מן הבשר ואח"כ ידיחנו סמ"ג קל"ז. ז)0וראי' שפי' בה"ג דשיעור שהיית מליחה כו' ע' לקמן בשער ח' גבי והרמב"ם כתב כו' מהרא"י ז"ל. ובתשובת רש"י מצאתי דשיעור מליחה היינו כדי שילך מיל. וא"ת דשיעור מליחה כשיעור צלייה, אם כן נתת דבריך לשיעורין כי פעמים שהי' אש גדול וממהר לצלות. ופעמים יש מדורה קטנה ושוהה בצלייתה לכך נראה כמו שפירש"י (ויש לתמוה על המנהג) עכ"ל מרדכי כה"ב תש"ל. ח)0הלכך אסור לחתוך ממנו בסכין עד שידיחנו יפה יפה. ואם חתך צריך להגעיל הסכין משום דמליח כרותח והדם נבלע בסכין ע"כ. ומנהג כשר הוא כשרוצין לקיים בשר המלוח יום או יומיים מדיחים אותו יפה יפה לאחר ששהה במלחו בכלי מנוקב כשיעור הראוי ואחר כך חוזרין ומולחין אותו פעם שני כרצונם בכלי שאינו מנוקב כדי שיהא מותר לחתוך ממנו בסכין וכדי שלא יפול מן הדם הנוטף מן הבשר דרך נקבי הכלי על הכלים שבבית ויאסור אותם עכ"ל י"ד סי' ס"ט אגרת תשובה לרבינו יונה. ט)0בא"ז כתב סי' תע"ו המולח על גבי דף שאינו מודרן אסור. יראה דאיכא לאוקמי הך כגון שהדף לא הוחלק ברהיטנא שאז אין נוח לדם להיות משתריק ונופל, אבל אם הוחלק שרי כי היכי דלא ליפלגו הגאונים וכמדומה לי שאין נזהרין כ"כ לעשות הדפין במודרן כשמולחין עליהן בשר הרבה כגון להתייבש שאז רגילין למלוח על הדפין ואעפ"י שכתב בא"ז שיש לעשות בענין שיצאו המים מיד אפשר ר"ל רוב מים ולא טיפין מועטין דאם לא כן אפי' במודרן נדבקין טיפין שלא ישתרקו נהי נמי שהדם יורד טיפין טיפין מ"מ אינו חוזר ונבלע אא"כ לא יוכל לצאת ולזוב כלל מהרא"י ז"ל. י)0(ד"ק) ויהיו נזהרים שיהא רגילים לפתוח הנקבים (של הכלי שמולחין בו) כי פעמים רבות הם נסתמים מן המלח והמוהל או משמנונית דבשר. (מ"כ בכ"י אקספארד) מותר למלוח אפי' אלף פעמים בכלי מנוקב. מרדכי. ובמרדכי ליתא אח"כ מצאתי באו"ה שער ג' דין א'.
